אחרי שכתבתי על הילדים של דראפט 2010, הצצתי לראות איך משתווה אליהם דראפט 2011, והדבר הראשון שתפס אותי היה העומק הגדול של הדראפט. 16 שחקני חמישיה מהדראפט ההוא שיחקו השנה בליגה, רובם עם תפקיד משמעותי למדי. עוד יותר מדהים הוא הפילוג שלהם : רק 5 מהעשיריה הראשונה, 6 מהעשיריה השניה, 2 מהעשיריה השלישית, ו3 מהסיבוב השני.
אחרי 2 עונות בליגה, עדיין מוקדם לדרג אותם (לארי סאנדרס למשל פרץ רק בעונתו השלישית), אבל כן אפשר לתת בהם סימנים. הסדר אינו דרוג, אבל הוא בהחלט משמעותי.
פרנצ'ייז
קיירי אירווינג הוא היחיד בינתיים שקיבל את המפתחות של המועדון. זה לא רק העובדה שהוא משחק בקבוצה גרועה, אלא גם ליכולת האישית הגבוהה שהוא מפגין. הוא קולע, הוא מוסר, הוא משפר את החברים שלו. יש לו כבר כמה סלי נצחון ברזומה, הצגה באולסטאר (במשחק הרוקיס) וכמובן תואר רוקי העונה. 2 דברים חסרים בשביל הסטמפה הסופית : 1. הוא צריך לקחת את קליבלנד לפלייאוף. 2. עונה בלי פציעות. וזה בעצם הענן השחור שמרחף מעליו. ב3 השנים האחרונות הוא עבר יותר מדי פציעות משמעותיות, ונעדר מיותר מדי משחקים. הציפיה ממנו השנה היא לסחוף את קליבלנד לפלייאוף, ובשביל לעשות את זה הוא צריך לשחק 75 משחקים. תקדישו 3 דקות ל10 המהלכים מעונת 12-13, מומלץ בחום.
פרנצ'ייז?
לקוואי לאונרד יש פחות סרטוני היילייטס מקיירי, אבל חלק מהם הגיעו על הבמה הגדולה מכולם, גמר הNBA. הוא הגיע לשם בזכות, אחרי פלייאוף מעולה ברמה האישית והקבוצתית. בדרך הוא צבר לא מעט מעריצים. הבעיה היא שקוואי לא מצטייר כשחקן מוביל, אלא כשחקן משלים. האם זה רק בגלל שהוא משחק בסאן אנטוניו? אולי בדיוק להיפך, היכולת שהוא מציג היא רק בזכות זה שהוא משחק בסאן אנטוניו? כרגע מסתמן שקוואי יהיה זה שיצטרך לשאת את הלפיד לדור שאחרי דאנקן, פארקר, ומאנו. שומר ענק, אתלטי, גבוה חזק, חכם. האם הוא מסוגל להוביל קבוצה? נדע עוד שנתיים-שלוש.
המרגש
"הסיפור שלו הוא אחד מהיותר מדהימים שראיתי בכל שנותיי בכדורסל. היו כל כך הרבה פעמים בחייו בהן הוא היה אמור להיכשל. וכל פעם הוא התגבר על סיכויים קלושים. כשאתה מדבר איתו אתה מקבל את ההרגשה שהילד נועד לגדולות". ג'ימי באטלר נזרק מביתו כשהיה בין 13. הוא גר אצל חברים עד שמצא משפחה מאמצת. הוא הגיע בקושי לNBA מהבחירה ה30 בדראפט. בעונה הראשונה לא היה פאקטור, אבל פציעה של דאנג בעונתו השניה נתנה לו הזדמנות, והוא תפס אותה בשתי ידיים. הממוצעים לא מספרים את הסיפור. כשהוא שיחק הוא היה פאנטסטי, והוא צפוי לפתוח ליד דרק רוז (טפו טפו טפו) בקו האחורי של הבולס, בעונה הקרובה. שומר אישי מהטובים שיש, שחקן שלא מוותר על אף כדור, לוחם. הנה העשיריה שלו:
הזול
בעונתו השניה בNBA, צ'אנדלר פארסונס הרוויח 888,250 דולר. בעונה הקרובה הוא ירוויח 50 אלף דולר יותר. זה יוצא לו כ800 דולר לנקודה, וכ300 דולר לדקת משחק. לשם השוואה, קובי ברייאנט הרוויח 13,000 דולר לנקודה, וקצת יותר מ9000 דולר לדקת משחק. פארסונס הוא בהחלט לא קובי, אבל זה מחיר מציאה לשחקן כל כך טוב. אם מסתכלים על הממוצע לשחקן (בחישוב גס 5.6 מליון דולר שכר ממוצע לעונה, 1230 משחקים, 190 נקודות למשחק, 300 שחקנים), הממוצע הוא כ7000 דולר לנקודה. פארסונס הרוויח הרבה פחות מהממוצע, אבל שיחק הרבה מעל. כיאה ל3 אמיתי בNBA יש לו משחק אול אראונד משובח : קליעה מטווח גדול, חדירה, יכולת סיום ליד הטבעת, ראיית משחק , וריבאונד. הוא הדבק, הוא השכל מאחורי קבוצה. הוא גם יהיה הXפקטור מאחורי הפרוייקט של יוסטון בעונה הקרובה.
הצלף
קליי תומפסון הוכיח שהוא יכול לקלוע בקבוצה מפסידה, והוכיח שהוא מסוגל לקלוע בקבוצה מנצחת. בתוך כל ההתרגשות משבירת שיא השלשות בעונה של סטף, קצת נעלמו ברקע ה2.6 שלשות ב40% של קליי. 2 המספרים, הרבה מעל הממוצע בNBA. וכן, היו גם את ה34 נק' ו14 ריב' במשחק 2 נגד סאן אנטוניו. ההופעה הזו קצת נפחה את ההייפ סביב קליי בפלייאוף. פתאום הוא נראה שומר הרבה יותר טוב (הפציעה של פרקר הפריע לו יותר מקליי) ממה שהוא באמת. האיטיות שלו בהגנה עולה לו בעבירות, והובלת הכדור שלו בעייתית מה. יהיה מעניין לראות אותו ליד סטף ואיגי שישחררו אותו לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב, לקלוע.
הריבאונדר 1\השחקן שהכי יתגעגעו אליו 1
בזמן שאנדרו ביינום היה עסוק בלשחק באולינג, ניקולה ווצ'ביץ', השחקן שפילדלפיה שלחה לאורלנדו במסגרת ההווארד טרייד, היה עסוק בלאסוף עוד דאבל דאבל. אחרי עונת רוקי אנמית, ווצ'ביץ' עשה עונת פריצה עם דאבל-דאבל מדהים, כולל 29 ריבאונדים במשחק אחד. ווצ'ביץ' משכיח בקצת את הסנטר הגדול הקודם של אורלנדו, עכשיו רק שיבטיח שהוא לא יחתום בלייקרס לעולם, והוא יקנה את לב האוהדים.
הריבאונדר 2
היו לא מעט ספקות לגבי היכולת של קנת' פאריד בNBA. העובדה שהוא רק 203 ס"מ הייתה אמורה להפריע לו לתרגם את הכשרון שלו לNBA. אבל המאנימל מוכיח כל משחק מחדש שריבאונד לוקחים עם מיקום, ולא עם גובה. מצד אחד נראה שהוא הגיע למלוא הפוטנציאל שלו כבר בשנתיים הראשונות שלו בNBA. מצד שני מה רע בדאבל-דאבל כשאתה יכול להטביע ככה?
הקמבה
עולם הכדורסל התעלל פעמיים בקמבה ווקר : פעם ראשונה כשעצר את הגדילה שלו ב1.85 מטר, פעם שניה כששלח אותו לשחק בשארלוט. אבל ווקר הוא לא השחקן שיוותר כל כך בקלות. השחקן שהביא אליפות מכללות לקונטיקט וג'ים קלהון הוכיח שיש לו מקום בNBA בעונתו השניה. עכשיו הוא מקבל מתנה מהבוס - שני שחקני פנים אמיתיים. אם קמבה ידע לשחק יפה עם המתנה מהבוס, כנראה שנחזור לראות בקרוב את הווינר מקונטיקט, וקצת יותר W בטור של שארלוט. רק שיוריד קצת את האיבודים, ויעלה קצת את האחוזים, והכל יהיה מושלם. בינתיים אנחנו נזכור לו את הרגעים השמחים יותר.
השחקן שהכי יתגעגעו אליו 2
הבאקס שלחו את טוביאס האריס לאורלנדו, בתמורה לג'י ג'י רדיק. המקום שלהם בפלייאוף, כמו גם התבוסה שלהם מול מיאמי, היו מובטחים, ורדיק לא שינה לכאן או לכאן לפני שנטש את הצבאים. האריס לעומתו קיבל את עמדת הPF הפותח באורלנדו, וסיים את עונתו השניה בNBA בצורה מאוד מרשימה. 17.3 נק' ו8.5 ריב' במג'יק, לעומת 4.9 ו2 בבאקס. השלב הבא יהיה לעשות את זה בעונה מלאה.
בדרך למעלה
שימו לב בעונה הקרובה לג'ונאס ואלנצ'יונאס, ואנאס קנטר. אני ארחיב עליהם בכתבה נפרדת.
בקצרה : שפכנו כאן המון מילים על המון שחקנים, אז כמה שורות על אלו שנעדרים. דרק וויליאמס(2) נופל בדיוק איפה שחשבו שייפול, בין עמדת ה3 ל4. לצד תצוגות נחמדות, הוא נעלם לא מעט פעמים.טריסטאן תומפסון יקבל תחרות מאנת'וני בנט על המקום בחמישיה.יאן וסלי עשה קולות של קאמבק בליגת הקיץ, אבל זה לא יהיה פשוט בליגה האמיתית.ביסמאק ביומבו כנראה לא יהיה יותר מחוסם לעת מצוא. ההיילייט הכי גדול של ברנדון נייט היה הפוסטר שעשה לו דיאנדרה ג'ורדן, ויש לו הזדמנות לדף חדש במילווקי. ג'ימר נעלם בערבות סקרמנטו. שימו לב לאלכס ברקס בעונה הקרובה, הוא יקבל הרבה דקות. האחים מוריס יכולים להתנחם אחד בזרועות השני בפיניקס. אימן שומפרט חזר היטב מהפציעה, אבל עלה לניקס על העצבים בקיץ.רג'י ג'קסון מגיע לעונה במעמד שונה לגמרי, בתור השחקן השישי החדש, ומי שאמור להכנס לנעליים הענקיות של ג'יימס הארדן. מרשון ברוקס פותח דף חדש בבוסטון, והוא דיי היחיד שמסוגל לקלוע שם. קייל סינגלר יאלץ לרדת לספסל לטובת ג'וש סמית', אבל ההימור שלי הוא שהפיסטונס יראו הרבה יותר טוב כשהוא יהיה על המגרש. אייזיה תומאס במעמד לא ידוע בסקרמנטו, אבל כבר הוכיח שיש לו את מה שצריך בשביל לשחק בליגה הזו.
אחרי 2 עונות בליגה, עדיין מוקדם לדרג אותם (לארי סאנדרס למשל פרץ רק בעונתו השלישית), אבל כן אפשר לתת בהם סימנים. הסדר אינו דרוג, אבל הוא בהחלט משמעותי.
פרנצ'ייז
קיירי אירווינג הוא היחיד בינתיים שקיבל את המפתחות של המועדון. זה לא רק העובדה שהוא משחק בקבוצה גרועה, אלא גם ליכולת האישית הגבוהה שהוא מפגין. הוא קולע, הוא מוסר, הוא משפר את החברים שלו. יש לו כבר כמה סלי נצחון ברזומה, הצגה באולסטאר (במשחק הרוקיס) וכמובן תואר רוקי העונה. 2 דברים חסרים בשביל הסטמפה הסופית : 1. הוא צריך לקחת את קליבלנד לפלייאוף. 2. עונה בלי פציעות. וזה בעצם הענן השחור שמרחף מעליו. ב3 השנים האחרונות הוא עבר יותר מדי פציעות משמעותיות, ונעדר מיותר מדי משחקים. הציפיה ממנו השנה היא לסחוף את קליבלנד לפלייאוף, ובשביל לעשות את זה הוא צריך לשחק 75 משחקים. תקדישו 3 דקות ל10 המהלכים מעונת 12-13, מומלץ בחום.
פרנצ'ייז?
לקוואי לאונרד יש פחות סרטוני היילייטס מקיירי, אבל חלק מהם הגיעו על הבמה הגדולה מכולם, גמר הNBA. הוא הגיע לשם בזכות, אחרי פלייאוף מעולה ברמה האישית והקבוצתית. בדרך הוא צבר לא מעט מעריצים. הבעיה היא שקוואי לא מצטייר כשחקן מוביל, אלא כשחקן משלים. האם זה רק בגלל שהוא משחק בסאן אנטוניו? אולי בדיוק להיפך, היכולת שהוא מציג היא רק בזכות זה שהוא משחק בסאן אנטוניו? כרגע מסתמן שקוואי יהיה זה שיצטרך לשאת את הלפיד לדור שאחרי דאנקן, פארקר, ומאנו. שומר ענק, אתלטי, גבוה חזק, חכם. האם הוא מסוגל להוביל קבוצה? נדע עוד שנתיים-שלוש.
"הסיפור שלו הוא אחד מהיותר מדהימים שראיתי בכל שנותיי בכדורסל. היו כל כך הרבה פעמים בחייו בהן הוא היה אמור להיכשל. וכל פעם הוא התגבר על סיכויים קלושים. כשאתה מדבר איתו אתה מקבל את ההרגשה שהילד נועד לגדולות". ג'ימי באטלר נזרק מביתו כשהיה בין 13. הוא גר אצל חברים עד שמצא משפחה מאמצת. הוא הגיע בקושי לNBA מהבחירה ה30 בדראפט. בעונה הראשונה לא היה פאקטור, אבל פציעה של דאנג בעונתו השניה נתנה לו הזדמנות, והוא תפס אותה בשתי ידיים. הממוצעים לא מספרים את הסיפור. כשהוא שיחק הוא היה פאנטסטי, והוא צפוי לפתוח ליד דרק רוז (טפו טפו טפו) בקו האחורי של הבולס, בעונה הקרובה. שומר אישי מהטובים שיש, שחקן שלא מוותר על אף כדור, לוחם. הנה העשיריה שלו:
הזול
בעונתו השניה בNBA, צ'אנדלר פארסונס הרוויח 888,250 דולר. בעונה הקרובה הוא ירוויח 50 אלף דולר יותר. זה יוצא לו כ800 דולר לנקודה, וכ300 דולר לדקת משחק. לשם השוואה, קובי ברייאנט הרוויח 13,000 דולר לנקודה, וקצת יותר מ9000 דולר לדקת משחק. פארסונס הוא בהחלט לא קובי, אבל זה מחיר מציאה לשחקן כל כך טוב. אם מסתכלים על הממוצע לשחקן (בחישוב גס 5.6 מליון דולר שכר ממוצע לעונה, 1230 משחקים, 190 נקודות למשחק, 300 שחקנים), הממוצע הוא כ7000 דולר לנקודה. פארסונס הרוויח הרבה פחות מהממוצע, אבל שיחק הרבה מעל. כיאה ל3 אמיתי בNBA יש לו משחק אול אראונד משובח : קליעה מטווח גדול, חדירה, יכולת סיום ליד הטבעת, ראיית משחק , וריבאונד. הוא הדבק, הוא השכל מאחורי קבוצה. הוא גם יהיה הXפקטור מאחורי הפרוייקט של יוסטון בעונה הקרובה.
הצלף
קליי תומפסון הוכיח שהוא יכול לקלוע בקבוצה מפסידה, והוכיח שהוא מסוגל לקלוע בקבוצה מנצחת. בתוך כל ההתרגשות משבירת שיא השלשות בעונה של סטף, קצת נעלמו ברקע ה2.6 שלשות ב40% של קליי. 2 המספרים, הרבה מעל הממוצע בNBA. וכן, היו גם את ה34 נק' ו14 ריב' במשחק 2 נגד סאן אנטוניו. ההופעה הזו קצת נפחה את ההייפ סביב קליי בפלייאוף. פתאום הוא נראה שומר הרבה יותר טוב (הפציעה של פרקר הפריע לו יותר מקליי) ממה שהוא באמת. האיטיות שלו בהגנה עולה לו בעבירות, והובלת הכדור שלו בעייתית מה. יהיה מעניין לראות אותו ליד סטף ואיגי שישחררו אותו לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב, לקלוע.
הריבאונדר 1\השחקן שהכי יתגעגעו אליו 1
בזמן שאנדרו ביינום היה עסוק בלשחק באולינג, ניקולה ווצ'ביץ', השחקן שפילדלפיה שלחה לאורלנדו במסגרת ההווארד טרייד, היה עסוק בלאסוף עוד דאבל דאבל. אחרי עונת רוקי אנמית, ווצ'ביץ' עשה עונת פריצה עם דאבל-דאבל מדהים, כולל 29 ריבאונדים במשחק אחד. ווצ'ביץ' משכיח בקצת את הסנטר הגדול הקודם של אורלנדו, עכשיו רק שיבטיח שהוא לא יחתום בלייקרס לעולם, והוא יקנה את לב האוהדים.
הריבאונדר 2
היו לא מעט ספקות לגבי היכולת של קנת' פאריד בNBA. העובדה שהוא רק 203 ס"מ הייתה אמורה להפריע לו לתרגם את הכשרון שלו לNBA. אבל המאנימל מוכיח כל משחק מחדש שריבאונד לוקחים עם מיקום, ולא עם גובה. מצד אחד נראה שהוא הגיע למלוא הפוטנציאל שלו כבר בשנתיים הראשונות שלו בNBA. מצד שני מה רע בדאבל-דאבל כשאתה יכול להטביע ככה?
הקמבה
עולם הכדורסל התעלל פעמיים בקמבה ווקר : פעם ראשונה כשעצר את הגדילה שלו ב1.85 מטר, פעם שניה כששלח אותו לשחק בשארלוט. אבל ווקר הוא לא השחקן שיוותר כל כך בקלות. השחקן שהביא אליפות מכללות לקונטיקט וג'ים קלהון הוכיח שיש לו מקום בNBA בעונתו השניה. עכשיו הוא מקבל מתנה מהבוס - שני שחקני פנים אמיתיים. אם קמבה ידע לשחק יפה עם המתנה מהבוס, כנראה שנחזור לראות בקרוב את הווינר מקונטיקט, וקצת יותר W בטור של שארלוט. רק שיוריד קצת את האיבודים, ויעלה קצת את האחוזים, והכל יהיה מושלם. בינתיים אנחנו נזכור לו את הרגעים השמחים יותר.
השחקן שהכי יתגעגעו אליו 2
הבאקס שלחו את טוביאס האריס לאורלנדו, בתמורה לג'י ג'י רדיק. המקום שלהם בפלייאוף, כמו גם התבוסה שלהם מול מיאמי, היו מובטחים, ורדיק לא שינה לכאן או לכאן לפני שנטש את הצבאים. האריס לעומתו קיבל את עמדת הPF הפותח באורלנדו, וסיים את עונתו השניה בNBA בצורה מאוד מרשימה. 17.3 נק' ו8.5 ריב' במג'יק, לעומת 4.9 ו2 בבאקס. השלב הבא יהיה לעשות את זה בעונה מלאה.
בדרך למעלה
שימו לב בעונה הקרובה לג'ונאס ואלנצ'יונאס, ואנאס קנטר. אני ארחיב עליהם בכתבה נפרדת.
בקצרה : שפכנו כאן המון מילים על המון שחקנים, אז כמה שורות על אלו שנעדרים. דרק וויליאמס(2) נופל בדיוק איפה שחשבו שייפול, בין עמדת ה3 ל4. לצד תצוגות נחמדות, הוא נעלם לא מעט פעמים.טריסטאן תומפסון יקבל תחרות מאנת'וני בנט על המקום בחמישיה.יאן וסלי עשה קולות של קאמבק בליגת הקיץ, אבל זה לא יהיה פשוט בליגה האמיתית.ביסמאק ביומבו כנראה לא יהיה יותר מחוסם לעת מצוא. ההיילייט הכי גדול של ברנדון נייט היה הפוסטר שעשה לו דיאנדרה ג'ורדן, ויש לו הזדמנות לדף חדש במילווקי. ג'ימר נעלם בערבות סקרמנטו. שימו לב לאלכס ברקס בעונה הקרובה, הוא יקבל הרבה דקות. האחים מוריס יכולים להתנחם אחד בזרועות השני בפיניקס. אימן שומפרט חזר היטב מהפציעה, אבל עלה לניקס על העצבים בקיץ.רג'י ג'קסון מגיע לעונה במעמד שונה לגמרי, בתור השחקן השישי החדש, ומי שאמור להכנס לנעליים הענקיות של ג'יימס הארדן. מרשון ברוקס פותח דף חדש בבוסטון, והוא דיי היחיד שמסוגל לקלוע שם. קייל סינגלר יאלץ לרדת לספסל לטובת ג'וש סמית', אבל ההימור שלי הוא שהפיסטונס יראו הרבה יותר טוב כשהוא יהיה על המגרש. אייזיה תומאס במעמד לא ידוע בסקרמנטו, אבל כבר הוכיח שיש לו את מה שצריך בשביל לשחק בליגה הזו.
אצל אירווינג הפוטנציאל בשמיים, אבל רק הבריאות שלו תקבע את ההמשך.
השבמחקחוץ ממנו יש פה לדעתי רק 3 שבאמת שווים התייחסות.
קוואי לאונרד - אנדר-רייטד בטירוף, אחד הפורוורדים הטובים בליגה(טופ 15 בקלות).
זה לא מתבטא בסטטיסטיקה (שלא רעה בעצמה, נושק לדאבל דאבל...) או בהיילייטס, אבל המשחק שלו מקצועי והוא עושה הכל נכון.
באטלר- הפך את דנג למיותר, וזה קומפלימנט די גדול שאומר מספיק.
פארסונס - כמו שכתבת, שחקן שעושה הכל, ועושה את זה טוב.
פאריד- יש לו חלק ענק בהצלחה של דנבר העונה (שמסיבה לא ברורה בהנהלה שם החליטו שהייתה כישלון...).
גם אצלו זה לא מתבטא בסטטיסטיקות, אלא בצורת משחק נכונה.